אני יודעת שהרשומה מאוד ארוכה עם הרבה תמונות, אבל היה חשוב לי להעלות את מרבית התמונות (ויש עוד מלא) כדי לשמר את הטיול שלנו, אז למי שלא תהיה סבלנות לקרוא ולראות עד הסוף – בכיף.
יום ראשון, 9.6.13 שעה 5:00 לפנות בוקר בנמל התעופה בן גוריון – טסים לפורטוגל אין טיסה ישירה, טסים לפרנקפורט ומשם לפורטוגל.
יום שני, 10.6.13, בשעה 8:35 בבוקר, הגענו לשדה התעופה בפרנקפורט, איזה בדיקות בטחוניות קפדניות, עובדים קשוחים ולא נעימים, הוציאו לנו מצרכים שהיו בתיקים האישיים ולא הסכימו שנעביר אותם. חוויה לא נעימה בכלל, מדברים רק גרמנית, אף מילה באנגלית, מי שלא מבין, לא מבין.
לאחר הבדיקות, נכנסים לדיוטי פרי, מחכים לטיסה לליסבון בפורטוגל, שאמורה לצאת בשעה 13:25.
אין מה לעשות כאן, סיימנו להסתובב בדיוטי פרי, ישבנו לאכול ולנוח, מחכים לטיסה לפורטוגל
לאחר מנוחה, עלינו שוב למטוס בשעה 13:25 לטיסה ישירה לפורטוגל, בשעה 16:00 בערך, נחתנו בפורטו – שדה תעופה חדיש מאוד, נבנה מהכספים שקבלו מאירופה – אחרי הבדיקות הבטחוניות בפרנקפורט, כאן היינו פטורים מהבדיקות, מי שמגיע מפרנקפורט (ואולי מעוד ארצות באירופה) – פטור כאן מהבדיקות
התארגנו עם המזוודות, עלינו על האוטובוס שחיכה לנו בשדה ויצאנו לטיול פנורמי לכיוון פורטו, בירת הצפון של פורטוגל, עיר נמל אותה חוצה נהר דואורו, דרך יפה מאוד, נוסעים בכביש הראשי לפורטו, העיר השנייה בגודלה אחרי ליסבון, 11 מיליון איש, העיר התפתחה כעיר מסחר, נמל מוצא ליינות המשובחים של צפון פורטוגל, ומוקד כלכלי וחברתי תוסס שהפעיל קשרים ענפים עם בריטיה בשיא עוצמתה הכלכלית. הגענו למזג אוויר קריר מאוד.
עצרנו על שפת נהר הדואורו (נראה כמו ים), הנהר חוצה את הגבעות שעליהן יושבת פורטו ונשפך לאוקיאנוס, כאמור פורטו היא עיר גדולה ששלושה גשרים מחברים בין שני חלקיה, פורטו וגאיה, אייפל בנה אותם. גשר אחד של הרכבת.
אכלנו כאן פורטורוס, בצק מטוגן שמפזרים עליו אבקת סוכר – מקובל באיזור הזה – צורת ההכנה שלו מדהימה וגם טעים
מפזרים אבקת סוכר ונהנים
לאחר מכן, המשכנו לתצפית גאיה – גרדן דה מור, נוף מדהים
עייפים מהטיסות, נסענו לבית המלון
יום שלישי,11.6.13 עוזבים את המלון – עדיין בפורטו, מזג אוויר גשום, בגדה הצפונית נמצא מרכז העיר ובגדה הדרומית העיר החדשה על יקבי הפורט שלה.
בדרך עצרנו ליד בית הכנסת על שם כדורי – חבל, היה סגור
משם המשכנו לאיזור שהיה רובע יהודי, טיילנו בעיר העתיקה וברובע בו חיו פעם היהודים האנוסים. כאן נכפתה על היהודים הנצרות, מי שהתנגד, נשרף חיים, כיום לא נותרו שם יהודים
ביקרנו בכנסיית סאן פרנציסקו, ערכנו תצפית מקתדרלת SE המדהימה בארכיטקטורה שלה וראינו את מגדל קלריגוס.
ממשיכים לכיוון תחנת הרכבת של פורטו לא יכולנו למצוא שלט מתאים יותר לאחותי וגיסי (שושלת משפחת גבריאל)
תחנת הרכבת של פורטו – נכנסו בפנים לסיור, תחנה יפה
יצאנו מתחנת הרכבת, ממשיכים לטייל
ביקור בפלאסיו דה בולסה (ארמון הבורסה), אחד האתרים העיקריים בעיר – אסור לצלם בפנים
סיימנו את הביקור בארמון, אכן ארמון מרשים, כפי שציינתי, אסור לצלם בפנים – ממשיכים ומטיילים עד האוטובוס
הגענו למרתף יין פורט המפורסם לטעום יין פורטו, יין מתקתק וטעים מאוד. את היין מייצרים כמובן מהענבים הרבים הגדלים בסביבה.
בדרך כלל אני לא אוהבת יין, אבל ההיינות האלה היו מתוקים וטעימים מאוד
לאחר הסיור במרתף הפסקה לצהרים – אוכלים אוכל מהבית – ירד גשם מעצבן
ממשיכים וצועדים ברגל לכיוון השיט, עוברים מתחת לאחד הגשרים הגדולים
יש כאן רכבת הרים שמובילה את מי שרוצה להגיע למעלה וההיפך
בדרך עברנו באיזור קניות כמובן שקנינו מפות לשולחן .התרנגול – הסמל של פורטוגל שמככב כמעט בכל מקום
גיסי ממתין לנו בסבלנות אין קץ עד שנסיים את הקניות שלנו
מגיעים לשיט ראשונים, ממתינים לקבוצה
ומתעדכנים מהבית באיזורים שיש שם WI-FI
ואפילו הנעימו לנו את הישיבה במקום
יורדים לשייט בנהר דואורו, הגשם ממשיך לרדת לסירוגין
סיימנו את השיט, חוזרים לאוטובוס בדרך למלון
מכוניות מדליקות ויש כאלה הרבה בפורטוגל
חזרנו למלון לארוחת ערב ולאחריה יצאנו לסיור לילי באוטובוס בעיר העתיקה לאורך שתי גדות נהר דואורו ותצפית על הגשרים המוארים של פורטו.
יום רביעי, 12.6.13 = לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לכיוון העיירה אביירו "הוונציה של פורטוגל", שם טיילנו ועשינו שייט בתעלות "וונציה הפורטוגזית"
הוונציה של פורטוגל
לפני השיט סיירנו קצת בעיירה, לא מוותרות על קניות
המדריך עמיקם, מדריך מעולה, מנוסה, נעים הליכות, מקצועי וסבלני, בליווי אישי לאחי וגיסי – שימו לב, חלקנו עם מעילים, חלקנו עם שרוולים קצרים, מזג אוויר לא ברור
מרפסות אופייניות למקום
סיימנו את השיט, יוצאים לכיוון מזרח לעיירה בלמונטה, שם נפגש עם היהדות
בדרך חסידות מקננות על חוטי החשמל
תחנת דלק – עצירה למנוחה קצרה ואוכל – אנחנו כמובן מצוידים עדיין באוכל מישראל
ממשיכים לנסוע לכיוון בלמונטה – הדרך, אין מה לומר, ירוקה ויפה מאוד
לידיעת מתכנני הכבישים המהירים בארץ: בכל 300 מ`יש טלפון חירום, במקרה חירום וכשמתקשרים ממנו, במוקד מזהים את המיקום המדוייק, מה שמקל על כוחות הצלה להגיע למקום במהירות.
הגענו לעיירה בלמונטה.
כאן מתגוררים יהודים אנוסים (יהודים שהמירו את דתם מאונס) שברחו מפני האינקוויזיציה והמשיכו לשמור על היהדות לא רק בלב, אלא בביתם פנימה.
היו קהילות אנוסים שהמשיכו לשמור בסתר על קשרים בינן לבין עצמן ועל יהדותן.
500 שנה חלפו מאז היה ליהודים שגרים כאן בית כנסת והיום הם גאים מאד בבית הכנסת החדש שנתרם למענם. קראו להם "נוצרים חדשים", יהודים שאולצו להמיר את דתם אולם בסתר שמרו על דת אבותיהם. היום הם רשאים להתגאות בפומבי במורשת היהודית שלהם.
יהודי בלמונטה בחרו דרך מקורית כדי להמשיך לחיות כיהודים הם פעלו לפי הכלל: "היה יהודי בביתך וקתולי בצאתך". הם ביקרו בימי ראשון בכנסיה וילדיהם הוטבלו לנצרות ובמקביל, שמרו את מצוות היהדות בצנעה ובסתר בתוך המשפחה, שמירת שבת, צום יום הכיפורים, לקראת פסח הכינו מצות בביתם, הפרשות חלה ותפילות שונות שכתבו ושימרו במשך דורות. היתה להם תפילה מיוחדת כשנכנסו לכנסיה "לבית הזה אכנס אך לעץ ואבן לא אסגוד, אלא לאלוקי ישראל שבכל מושל".
מרגש היה להכנס לאיזור הזה של היהודים ולראות את בית הכנסת.
שימו לב לדגל ישראל וגם כתוב ראש פינה, לא זוכרת את ההסבר של המדריך לזה
השלט עם המגן דוד המפנה לכיוון בית הכנסת
מטיילים בעיירה ציורית שמזכירה מעט את העיר העתיקה בירושלים
הגענו לבית הכנסת, שם המשפחה שלנו אליהו מה שהביא אותנו להתלהבות נוספת
הנוף שרואים מחלון בית הכנסת
יצאנו מהסיור המרגש בבית הכנסת – כן כן, יש עדיין טלפון ציבורי בבלמונטה
סיימנו את הסיור בעיר בלמונטה, נוסעים לגווארדה ולנים בבית המלון לוזיטניה. יש לציין שכל יום ישנו במלון אחר. בערב עשינו בלובי מפגש עם הקבוצה והרצאה מהמדריך.
יום חמישי בבוקר 13.6.13 = בית המלון לוזיטניה – היה שלום
עדיין בגאוורדה, ביקרנו בקתדרלה המקומית המרשימה בגודלה, העפלה לנקודה הגבוהה בפורטוגל, כמעט אלפיים מטרים מעל פני הים. מצוקי גרניט סביב ואפילו פה ושם מטליות שלג.
לאחר הסיור המרשים, ירידה מפותלת בדרך ליער קסום
ירדנו אל עבר יער בוסאקו הצומח על מדרון תלול בלב הארץ, פנינת טבע בארץ החקלאית שלא נותרו בה כמעט יערות, נוסעים בנוף המתפתל בין עצים עתיקים. כשהגענו ירדנו לאיזור שמורת יער בוסאקו מהיערות העתיקים באירופה, באיזור זה מיקמו הפורטוגלים את סיפור מסעו האחרון של ישו, עם הצלב על גבו ויש כאן פסלים המגוללים את מסעו של ישו. ארמון בוסאקו מצועצע ומכוסה אריחי קרמיקה כחולים, ניצב בלב היער, מוקף גנים בוטניים אקזוטיים.
שימו לב לגזעים של העצים
עוזבים את גווארדה ונוסעים לעיר קואימברה, העיר האוניברסיטאית על סמטאותיה הציוריות, שם ערכנו סיור היכרות באחת האוניברסיטאות העתיקות בעולם, נכנסנו לספריה האוניברסיטאית המיוחדת במינה
את התמונות האלה צילמתי לבעל
לאחר הסיור באוניברסיטה, מטיילים מעט במדרחוב, שימו לב למחסן התלוי, יורדים בסימטאות הצרות היורדות לשפת הנהר
מבט מהמדרחוב
יש להם גשר דומה לגשר המיתרים בירושלים – אותו אדריכל בנה אותו
מטיילים במדרחוב
ממשיכים לאתר מיני פורטוגל – פורטוגל דוש פקינטוש, קומפלקס של בנינים מיניאטוריים המייצגים סגנונות שונים
הערב לנים בקואימברה בבית מלון TRYP
יום שישי בבוקר = 14.6.13 היה שלום מלון TRYP – עוזבים את המלון ואת קואימברה
ממשיכים לכיוון עיירת דייגים ציורית שנקראת נאזארה – נצרת הפורטוגזית, כפר דייגים ציורי ושליו מהמאה ה-17, טיילנו בכפר והתרשמנו מיופיו של קו החוף, בתי העיר בנויים על מצוק הנשקף לים וגולשים לחופי החול שלו, הוא נצפה מעל הצוקים המזדקרים מן החוף
זוג נחמד שהתחברנו אתם – עמיר ואיטה
יורדים לכיוון הכפר
לא החמצנו ביקור בשוק הפשפשים המקומי וסימטאות שוקקות המטיילים
לאחר הסיור בשוק ישבנו לאכול מול היום – כמובן אוכל הבית וקצת ירקות ופירות שקנינו בשוק.
ממשיכים ונוסעים לעיירה בטאליה, לביקור במנזר בטאליה. הכנסייה הענקית והמנזר הצמוד לה שצבע אבניו כצבע הדבש הם סמל לגאווה לאומית, הנצחון על האויבים מספרד ששלטו בפורטוגל 70 שנה והכרזה על עצמאותם
ממשיכים לכיוון העיירה טומר, עיירה הסטורית הידועה בשרידי המבצר הטמפלרי המרשים שלה.
עדיין בעיירה טומר, היעד הבא, ביקור בבית כנסת צנוע, הקדום ביותר ששימש את האנוסים במקום, בית הכנסת הזה הוא דוגמא נדירה ביותר של בית תפילה יהודי מימי הביניים. זהו בית הכנסת היחיד מתקופה זו שקיים בפורטוגל ושנשמר בשלמותו. הוא נבנה באמצע המאה ה-15 ונועד מלכתחילה לשמש כמבנה דתי, דבר המעיד על הרווחה הכלכלית של הקהילה המקומית אז, על עוצמתה ושגשוגה.
שימו לב לחריטה ולכיתוב על האבן
לאחר הסיור המרתק, נסיעה לעיר פאטימה לבית מלון פטימה לארוחת ערב ולינה – עשינו קידוש בחדר האוכל
את הלילה עשינו בפאטימה ששמה מעיד על התקופה בה שלט כאן האיסלאם. חזיון דמיוני של שלושה ילדים בתקופת מלחמת העולם הראשונה שראו את מריה אם ישו בלבוש צחור ישובה על עץ, הצית את ההתלהבות הדתית והפך את האתר למקום לעליה לרגל. הופתענו לראות כיכר גדולה, צלב ענק ובלילה מאות אנשים נושאי נרות שנאספים לתפילה ולבקשות מהבתולה.
החברים סיפרו על מאמינים שממש זחלו על הברכיים מסביב לככר עד שהגיעו לאתר ששם היתה ההתגלות. המאמינים מתפללים ומתחננים לבתולה שתעזור להם בצרתם – אשרי המאמין.
אנחנו נשארנו במלון, מיסה ביום שישי לא התאים לנו.
שבת בבוקר 15.6.13 = זה מה שרואים מחלון בית המלון בבוקר
עוזבים את מלון FATIMA ואנחנו מדרימים לעיירה אובידוש, משוטטים ברחוב הראשי והציורי של העיירה, עיירה רומנטית, קטנה וציורית. היישוב מוקף חומה עתיקה ומרשימה מהמאה ה-11 עם חרכי ירי וצריחים. בעבר היתה זו עיירת דייגים אלא שסחף חול הרחיקה מהמים הכחולים.
עוזבים את אובידוש ונוסעים לעיר סינטרה, עיר עתיקה המשקיפה על ההרים המיוערים כאילו צויירה במכחול, עושים היכרות עם ארמון מלכים מהמאה ה-14.
גם טוקטוקים היה כאן
עוזבים את סינטרה ונוסעים לעיירה קשקאיש לעצירה אחרונה לפני הגעה לליסבון. זוהי עיירת נופש שהתפרסה במסעדות ובדיג. אוכלים צהרים – אוכל מהבית כמובן
נוסעים לליסבון למלון אלטיס פארק, כאן נלון יומיים, מוצ"ש וראשון, נוף יפה המלון משקיף על מסלול הטיסה הראשי של ליסבון.
מבט מחלון החדר במלון
יום ראשון, 16.6.13 – אנחנו בליסבון ויוצאים לטיול, עוברים מהנהר טחו או טגו, זה לא ים, זה נהר שמתחיל בספרד, הולכים למגדל בלן לראות בנין מראשית המאה ה-16, עמודים דומים לחבלים/דקלים, מושפע מהים, אחד הבנינים היפים בפורטוגל.
סיירנו באתרים המרכזיים: שכונת בלם, אנדרטת יורדי הים.
לא פסחנו על המונומנטים ההיסטוריים כגון קתדרלת המלך מנואל והמנזר שצמוד לו ושוק פשפשים כמובן
מטפסים למצודת העיר לכיכר רוסיו בה העלו כאלפיים יהודים על המוקד. אחר הצהרים נדהמנו לגלות את אתר התערוכה העולמית שהפך מרכז שוקק ויפה של פאדו שנודע בעולם כולו.
צילום העיר מהמצודה למעלה
זהו, סיימנו את התצפית, יורדים ונוסעים להפסקה של שעה לככר המרכזית. אוכלים פיצה
ולהתעדכן היכן שיש WI-FI
האכלנו גם את היונים
עולים לאוטובוס ונוסעים ל: VASCO DE GAMA מרכז קניות ענק, מסעדות, חנויות של בגדי מעצבים ועוד
מרכז הקניות בנוי בצורת צדפה יש בו אקווריום גדול ויפה בעל מגוון עשיר של דגים וחיות מים – אנחנו כמובן הסתובבנו בחניות הבגדים וגם בסופר הגדול
לאחר הביקור בקניון, עולים לאוטובוס ונוסעים לאיזור מועדוני הפאדו, בדרך בנינים שמזכירים את הבנייה בארץ
יורדים מהאוטובוס ומטיילים ברגל באיזור, לכאן נחזור בערב למסעדה ולהופעת פאדו, איזור מקושט ושמח כאן, הרבה מסעדות, הרבה מוסיקה
סיימנו את הסיור, עולים לאוטובוס ונוסעים למלון להתארגנות לערב הפאדו
אנחנו במועדון הפאדו – ערב אחרון בליסבון, ערב לא מוצלח במיוחד, המוסיקה היתה טובה, האוכל ככה ככה, הלחמים עם החמאה היו טעימים, אבל הדג שהוגש לנו, כמעט אף אחד בשולחן לא נגע בו. ישבנו הרבה זמן והמתנו לסיום ההופעה, עד שהסתבר למדריך שקבוצה נוספת של מטיילים ישראליים הגיעו למועדון באיחור רב ולא בשעה שנקבעה להם והם רק התחילו לאכול בו בזמן שאנחנו כבר סיימנו ואנחנו צריכים להמתין להם שיסיימו.
כמובן שכעסנו, כן גם על הקבוצה שאחרה, ועזבנו את המקום לפני סיום ההופעה
מה זה פאדו?: מוסיקת נשמה של פורטוגל. הפאדו (מקורו במילה פאטום – גורל), מייצג את הפאן העגמומי של הפורטוגזים, את ה-Saudade המפורסם, שפירושו געגוע, כמיהה, מוצג בהרבה עצבות.
יוצאים מהמועדון ונוסעים למלון, ערב אחרון בליסבון
יום שני, 17.6.13 – חוזרים הביתה לישראל, סיימנו את הטיול, שלום למלון אלטיס פארק
נוסעים לכיוון שדה התעופה בליסבון, משם לגרמניה ומשם לארץ
קצת תמונות עד כמה שאפשר היה לקלוט מהחלון במטוס
וכך סיכם לנו עמיקם המדריך את הטיול: שבנו מביקור קצר בפורטוגל והתאהבנו בארץ המקסימה הזאת. התאהבנו בחופים הנושקים לאוקינוס האטלנטי, התאהבנו בערים היפות פורטו וליסבון, התאהבנו בכפרים ההררים והשלוים והתאהבנו באנשים החביבים, תושביה. נהנינו גם מהאקלים הנוח ששרר בה.
יפי נופיה של פורטוגל מתגלה בדרכים הכפריות, במפרצונים ובסלעי החוף ובערים העתיקות והציוריות. התרגשנו מהמפגש המרתק עם היהודים האנוסים שבמשך מאות שנים שמרו על הגחלת היהודית במחתרת כשבליבם מפעם הניצוץ היהודי.
מחכה כבר לטיול הבא – אובריגדה פורטוגל
