רומניה? שאלתי את מירה אחותי כשהיא סיפרה לי שהם נוסעים לטיול ובקשה שאצטרף, למה רומניה? רומניה? שאלו אותי חברים ומשפחה כשסיפרתי להם שאני נוסעת, למה דווקא רומניה? החלק האחר אמרו, וואו, את תהני שם, חבל על הזמן. לקח לי בדיוק יומיים להודיע לאחותי שאני באה. אחותי ואני אוהבות לבלות ביחד ויש לנו היסטוריה של נסיעות לחו"ל ולבתי מלון ביחד, כך שידעתי שאני הולכת להינות. החלטתי לעשות הפתעה לריקי הבת שלי, התקשרתי והודעתי לה להכין את הדרכון שלה, השמחה שלה סחפה גם אותי. זהו, ההכנות לנסיעה החלו.

21.6.12 – יום חמישי בבוקר, הגענו לבוקרשט, 36 מעלות, היום הארוך ביותר בשנה, נוסעים לכיוון סינייה, דרך ארוכה ויפה מאוד עד המלון, בדרך עוברים דרך עמק פראחובה המפורסם, ממשיכים דרך רמת טרנסינבליה לכיוון הרי הקרפטים למלון רינה ויסטה שם נלון שלושה לילות. 

שלא נשכח: הכסף הרומני: ליי רומני = 1.10 ₪, מקבלים הוראות: לשמור היטב על הכסף והדרכונים. הנסיעה בדרך יפה, הרבה חמניות בדרך, עברנו כמה עיירות בדרך למלון, עצרנו במרכז קניות קארפור, משהו כמו מגה אצלנו. הגענו לקראת הערב למלון רינה ויסטה, התמקמנו, חם מאוד, אין מזגנים בבית המלון, האומנם?? כן.

ארוחת ערב במלון, היכרות עם הקבוצה, עייפים מהטיסה ומהיום הגדוש, הלכנו לישון. 

22.6. – יום שישי 

אחרי ארוחת הבוקר, נוסעים לברן בדרך בראשוב,  דרך העוברת במעברי הרי הקרפטים, משם נסענו לפויאנה בראשוב, בכביש שחוצה יערות ופנינות  טבע מדהימות. נוסעים בדרך בראשוב לכיוון טירת רופיא, בדרך הפסקה, טירת רופיא על שם הכפר רופיא, בדרך מרחבי שדות של לתת, טירה נוספת, טירת אונורוד.

ממשיכים לסיגישווארה – עירו של ולאד צפש, הלא הוא דראקולה, עלינו למצודה, נכנסנו לבית שיכר של פירות יער, שם קנינו שרי דודבנים טעים מאוד, ממשיכים לסייר, עיר מימי הביניים, שהשתמרה בצורה נפלאה, העיר בנויה רחובות צפופים וסמטאות צרות המוקפות בחומת אבן, ביקרנו במגדל השעון עם הדמויות המסתובבות, בית מהמאה ה-16, ליד הדראקולה, חלונות וניציאנים, כאן נמצאת גם עירית רומניה. לאחר מכן סיירנו בכיכר המרכזית של העיר.

ישבנו לאכול פיצה, חם פה מאוד, מדהים שאין להם מזגנים, חוזרים לכיוון האוטובוס, ילדה צועניה מבקשת נדבות כשתינוק בידה

לפני החזרה למלון, ביקרנו בבית הכנסת בעיר סיגישווארה, לאחר מכן חזרה למלון

עוד תמונות בדרך חזרה למלון

גם כאן כמו בבית, ריקי צריכה לטפל בכלבים משוטטים ולהשקות אותם וכאן יש הרבה כלבים משוטטים

כשהגענו למלון, גילינו שיש כאן קיורטוש, אז בטח שהולכים לאכול, גם אם זה אחרי ארוחת ערב

את הקיורטוש הם מכינים על גחלים, לא כמו אצלנו, אבל לטעמי, אצלנו מכינים אותו טעים יותר

 23.6 -יום שבת

לאחר ארוחת הבוקר, שוב יוצאים לכיוון ברן, לסיור בטירה של דראקולה, הטירה משמשת היום כמוזיאון המשמר את סיפורו של דראקולה, טירה אורגינאלית, למלכה ה-2 של רומניה  היו 6 ילדים, נכדתה היא המלכה ויקטוריה מאנגליה, הנכד שלה דומיניק ירש את טירת ברן, בטירה פינת אוכל, קמין לחימום, מדרגות נסתרות, היו משרתים שעלו וירדו, לא יודעת איך עשו את זה. בהמשך חדר מוסיקה של המלכה מריה.

את שלושת התמונות האלה מקדישה לבעלי האספן

מהמרפסת של הטירה, בקומה רביעית רואים מעברים, כאן הגבול והדרך לשוויץ, כנסיה קטנה סטלה מאריס.

סיימנו את הסיור בטירה, ירדנו למטה, שעות חופשיות לקניות

לאחר מכן נוסעים בדרך העוברת מנקודת המעברים והמכס שראינו מטירת ברן, בהמשך בצד שמאל, אנדרטה לזכר הרוגי מטוס היסעור, נוסעים דרך כפר מואצ'ו, אנחנו בדרך לחוויה לרכיבה על עגלות סוסים שיקחו אותנו לארוחת צהרים כפרית טיפוסית ממיטב המטבח הרומני בכפר מואצ'ו עילית, בבקתת "נסיכת ההרים". אכן זו היתה חוויה כייפית, הנסיעה בעגלות הסוסים הזכירה לנו את הילדות שלנו במושב, לאבי ז"ל היתה פרדה עם עגלה ששימשה אותנו במושב.

קבלת הפנים עם יין וגבינות והארוחה בבקתת נסיכת ההרים, כאן אכלנו צ'ורבה טעימה מאוד וכאן גם אכלתי בפעם הראשונה בחיי ממליגה ולהפתעתי, זה היה לי טעים מאוד.

לאחר הארוחה התחלנו ללכת ברגל לעבר מעבר ההרים דימבוביצ'וארה, גם כדי לצלם את הבתים היפים שבדרך, אבל פתאום התחיל לרדת מבול, אז נמלטנו לאוטובוסים, כאן גם התרוקנה לי הסוללה של המצלמה, לכן לא יכולתי לצלם יותר וחבל. בנסיעה ממשיך לרדת גשם חזק וגם ברד, הנהג לא ממשיך בנסיעה, עוצר בצד. ברומניה במצב כזה, עוצרים באמצע הדרך מחשש שהחלונות ישברו. כשפסק הברד, המשכנו לנסוע ועברנו את העיר התחתית לכיוון המעברים, עלינו מהקרפטים המערביים, נוסעים לאורך כפר קונצתא, הרבה פסלים בדרך של אומן פסל שגר במקום, פסל ריקוד ההורה, יש פסל של ידיים שזועקות לשמייים, מלך, אבירים. המשכנו והגענו לקניון מעבר בומביצ'ואוורה, הנחל הקטן, הקניון השני ברומניה, כאן ירדנו מהאוטובוס והסתכלנו, לא יכולנו להמשיך, ירד גשם חזק, חלק בכל זאת כן טיילו רגלית, מדהים. הפסקה בשרותים, מחכים לשומר שיבוא לפתוח לחברים לאחר מכן עולים בחזרה לאוטובוס ממשיכים ונוסעים למטה למעברי בימבישוורה. לאחר הטיול חוזרים למלון.

24.6 – יום ראשון

לאחר ארוחת הבוקר, עוזבים את מלון רינה ויסטה בפיאנה בראשוב, נוסעים לכיוון סינייה, פנינת הקרפטים, מזג אוויר חורפי מאוד 

בדרך לשם, עוברים מהעיירה resnov, רישנוב, עוברים מכפר של צוענים, ממשיכים דרך הנחל אצ'ר. כאן שמעתי לראשונה את שמו של נתי מאיר, כדאי להכנס לגוגל ולקרוא עליו, מסתבר שיש לו גם בלוג בתפוז.

נכנסנו לאזוגה, מימיננו הר הקריימן ועליו צלב הגיבורים שתרמה המלכה מריה לזכר החיילים הרומנים שנפלו במלחמת העולם ה-1, אנחנו בדרך לארמון פלש. 

אסור לצלם בארמון, חבל מאוד, מי שאוהב חרבות וכידונים, מומלץ מאוד לבקר שם. התמונות האלה מחוץ לארמון

ארמון "פלש" נבנה על ידי הנסיך קארול, שבקש לבנות לו שם ארמון קיץ. הארמון נחשב לאחד הארמונות היפים באירופה גם בגלל מיקומו למרגלות הרי הקרפטים. בארמון גני נוי מדהימים שבהם מפוזרים פסלים רבים של בני משפחת המלוכה, נכנסים לארמון, נועלים נעלי בד, כניסה מלאה כידונים וחרבות, אסור לצלם וחבל, רציתי לצלם לבעלי האספן והוא לא יודע אבל חלק מהחרבות והכידונים מוכרים לי מהבית. זה ארמון הקיט של המלך קרול ה-1.

16 חדרים, חדרי אירוח, חדרי המלך והמלכה, הנסיכה, חדרי אורחים, מדרגות כבוד, שטיח אדום, אולם קבלת פנים, אולם כבוד, עשוי מעץ אגוז, תקרה נפתחת באמצעות מנגנון חשמלי לאוורר, תמונות מפסיפס, שיש בהט, תא וידוי לקישוט, מדרגות לולייניות גם לקישוט, חדרי נשק, הראשון מאירופה, השני מהמזרח, אוסף כלי נשק מהמאה ה-14 וה-18, שיריון על הסוס והרוכב, רק לקישוט. יש גם אח, מעליה חרב לעריפת ראשים, חדר קטן יותר,  אוסף מהמזרח, איראן, טורקיה, הודו, חרבות משובצות רובינים, חרב מיוחדת בצורת מספריים לעריפת ראשי בעלי חיים בציד, המשרד של המלך קרול ה-1, תמונה שלו מצד שמאל, מצד ימין תמונה של המלכה אליזבט עם הנסיכה שנפטרה בגיל 4. המלך בא מגרמניה לכן גם יש חשמל, שולחנות כתיבה מרשימים, הכל מגולף מעץ אלון.

ספריה, ספרים בכמה שפות, מצד ימין דלת נסתרת לחדר שינה, שמאלה חדר שלא נותנים להכנס, חדר חתימות עשוי 14 סוגי עץ.

חדר המוסיקה, המלכה לאחר מות הנסיכה נכנסה לדכאון, מחפשת תחליף לדכאון התחילה לכתוב סיפורי ילדים, אח"כ סיפורי עם גרמניים. מסיבה זו יש בארמון רק תמונות של קיץ, אביב וסתו, אין חורף כי זה מזכיר דכאון, חברה שלה ציירה, כרמן סילבה. יש כאן כלי נגינה אורגינליים מהמאה ה-20. היא אירחה גם יהודי מנוחין,

הקהילה היהודית גם העניקה מתנה לארמון, כמובן מנורה מתחתיה יש כדור עם לוחות הברית. ממשיכים לחדר הפלורנטיני, שיש איטלקי, נברשות ומנורות זכוכית מאיטליה, שנהב שחור, כורסא של המלך והמלכה והילדה שלא זכתה, מכאן לחדר המראות, שתי מראות מאיטליה, בצד ימין חדר האוכל, כלי הרונזטל מדהימים,  מסודרים על השולחן, וואו, הייתי רוצה, 36 מקומות ישיבה, שני כדים גדולים וחלון שנפתח, משם היו מקבלים את האוכל מהמטבח. חדר ממול סגנון ערבסקה מלא חרבות, כלי נשק וחדר נוסף בסגנון ספרדי, חדר מנוחה ועישון נרגילות.

חדר קטן נוסף נקרא חדר השישה, טורקי, הכל קטיפה, משי וחוטי זהב, בהמשך מסדרון שתי מראות איטלקיות, שידות מגולפות, תיאטרון, מצד ימין במה, כסאון סגנון צרפתי לואי ה-14.

במילה אחת, ארמון ששווה לבקר בו.

לאחר הסיור, יצאנו מהארמון, בחוץ ממשיך לרדת גשם, הצטלמנו וישבנו לשתות קפה.

סיימנו את הסיור ליד דוכן מכירה של מפות רקומות בעבודת יד בכל הגדלים והצבעים, לאחר מכן עלינו לאוטובוס לכיוון מלון סינייה.

הנוף הנשקף מהחדר של המלון

25.6 – יום שני

יוצאים מהמלון ונוסעים לכיוון בראשוב, כביש מס' 1, צד ימין תחנת רכבת של סינייה, משמאל, קאזינו של קארול ה-1. נהר הפרחובה מצד ימין, רובע בוסטן, עוברים בדרך אזוגה, יש נחל קטן שנשפך לפרחובה, נכנסים לפרדיאל, עיירת סקי, מלון רוזמרין מצד שמאל, דרך יפה מאוד, בראשוב עיר עם מבנים חדשים יחסית, עיר עתיקה וחדשה, עכשו נוסעים בדרך החדשה, מבנים גבוהים בנייה קומוניסטית, הרבה בתי מסחר, בתי חרושת למכוניות, טרקטורים ומשאיות, נוסעים לעיר העתיקה לבית הכנסת היהודי, בדרך, עוברים מפארק שם יש אנדטרה על שם יצחק רבין. הפסל נבנה על ידי מנהיג המפלגה האנטישמית ברומניה, הוא כנראה ביקש להתנער מהתדמית של האנטישמי שדבק בו על ידי ניצול שמו של רבין ובניית האנדרטה.

וכמובן תמונות למזכרת ליד הפארק והאנדרטה

ותמונה קבוצתית

המשכנו לכיוון בית הכנסת של בראשוב, שנקרא גם "בית הכנסת הגדול", כאן קיבלנו הסבר מלילי שמנהלת ומתחזקת את ובמקום יש גם מסעדה כשרה. בית כנסת גדול 650 מקומות ישיבה. בתקופת המלחמה בית הכנסת שימש כמחסן תחמושת ומתקן לכליאת סוסים. לכבוד 100 שנה להווסדו, בשנת 2001 הוא שופץ. היה מרגש מאוד.

לאחר הסיור בבית הכנסת, נכנסנו לרחוב הצר ביותר באירופה, שימש מעבר של לוחמי האש

ממשיכים לטייל לכיוון המדרחוב של בראשוב, בדרך הכנסיה השחורה הקתולית, למה שחורה? יש סברה שנשרפה בחלקה אז השאירו חלק ממנה שחור, יש סברה אחרת שאומרת שהיא נבנתה מלבנים שחורות. ממשיכים לבית העיריה הישן במדרחוב, הגענו לסוף המדרחוב מול בית העיריה הפעיל, בהמשך star כל בו גדול. התפזרנו לשעות חופשיות, כמובן שהלכנו להסתובב בכל בו, אני התבייתתי על הכילים, לא מצאתי משהו מעניין, המשכנו להסתובב בכל בו, ירדנו לסופר לקנות לנו כמה מצרכים.

לאחר שיצאנו מהסופר, ישבנו לנו במידרחוב לנוח ולאכול פיצה – אה ותשאלו מה עושים שני התימנים החביבים האלה עם כורדים? אז זהו, אלה ארז ואילנית, שני אחים מקסימים שמהרגע שהכרנו, בערך ביום השני, בילינו כל זמן הטיול ביחד והיה לנו כיף אתם.

טוב, צריך להתקדם לכיוון המפגש, עולים לאוטובוס ונוסעים מבראשוב לכיוון המלון. 

בדרך למלון, התיאטרון של בראשוב, ערב קודם היו בחדר האוכל במלון פולקלור רומני עם זמרת ורקדנים. בדרך גם עוצרים בבזאר שהיה על הכביש, דרך יפה מאוד, מלא מים מלא ירוק, בתים יפים ומיוחדים, חדשים מול ישנים

כשהגענו למלון, הסתבר לנו שממול המלון מכינים קיורטוש, כמובן שטסנו לאכול גם שם.

ליד המלון יש גם רכבת שעושה סיור נחמד באיזור, עשינו את זה בכיף, שימו לב לבתים המיוחדים, מומלץ מאוד

26.7 – יום שלישי

לאחר ארוחת הבוקר נוסעים לכיוון העיירה סלניק שבמחוז פרחובה, מזג אוויר חורפי, יורד גשם, דרך יפה מאוד, העיירה שוכנת על גדות הנהר, נוסעים למכרות המלח היחודיים של רומניה "סלניק פרחובה" הנחשבים למכרות המלח הגדולים אירופה. המכרה נוצר ל ידי תושבי עיירת סלניק שחיפשו מלח לשימור הבשר. המקום משמש לסיוע וריפוי לחולים במחלות בדרכי הנשימה.

הגענו למכרה, ירדנו לעומק של 220 מטר מתחת לפני האדמה וסיירנו באולמות המכרה, האולמות והקרקע מרשימים ביותר, יש במקום פסלים מרשימים באבני מלח, וביניהם פסלים של הקיסר הרומי שכבש את רומניה ופסל של המשורר הלאומי שלהם. המקום משמש גם תפאורה לסרטים. יש במקום גם מתקני שעשועים, שולחנות ביליארד, פינג-פונג ובמקום מתקיימים אירועי ספורט שונים.

שימו לב למעלית, כן זו מעלית לא יודעת מאיזה שנה, לא ברור למה לא משקיעים כאן, האמת גם היה מפחיד להכנס לתוכה

סיור מומלץ מאוד ומעניין.

לאחר הסיור, עולים במעלית המפחידה קצת, מפסיקים לנשום במעלית עד שמגיעים, אמא'לה.

בדרך לאוטובוס, שוב מירה מצאה כאן קיורטוש, כמובן שקנינו, בעלה קנה 2 חשב שאולי ימאס לנו ולא נרצה יותר לראות קיורטוש, מה שהיה נכון לאותו רגע.

לאחר קצת קניות של כל מינוי פיצ'בקס ליד האתר, אפילו הטבעות שקניתי השחירו עוד באותו יום, אבל אי אפשר לפסוח על חדוות הקניות. עולים לאוטובוס ונוסעים בחזרה למלון, עוברים בגשר מעל נחל פראחובה, שימו לב לבתים בדרך, חדשים מול ישנים ולדרך שבה משפצים כבישים, הכל ידני ופרימיטיבי.

מגיעים למלון, אנחנו ירדנו בדרך על מנת לעלות לרכבל, אבל לצערנו היתה רוח חזקה והאתר נסגר, המשכנו ברגל למלון.

בארוחת הערב במלון, ערב פולקלור רומני, של זמרת נגנים ורקדנים

נכון שהוא דומה לאריק שרון?

שימו לב לרקדנית החסודה שרוקדת כאן ריקודי עם רומנים

זוכרים את הרקדנית החסודה? כאן היא הפכה להיות רקדנית בטן ששטרות זורמים לכיוון גופה

27.6 – יום רביעי יום אחרון, מפנים את המלון, שלום לך מלון רינה סינייה, תמונות אחרונות למזכרת

 נוסעים לכיוון בוקרשט, בדרך עצרנו בתחנת דלק. מה זה? מה פירוש המילה? דלק???? כן זה צילום מהתחנה

ממשיכים לנסוע, עוברים דרך כל השגריריות שנמצאות בדרך קיסלב, כיכר ויקטוריה, המלכה של אנגליה, סבתא של המלכה מריה, מוזיאון האיכרים, מוזיאן הטבע, בית רוה"מ, בית מיכאל מינסקו המשורר הלאומי, קאזינו פאלאס – כאן תפסו את עופר מקסימוב, הפיניאום הרומני ע"ש ג'ורג' ראונסקו, כל הבתים האלה היו ברחוב ויקטוריה, בדרך בצד שמאל שלנו, נהר הדימבוביצ'ה, אנדרטה לזכר השואה, ככר החוקה, ארמון העם: פרלמנט  + חברי כנסת, שדרות השאנז אליזה של רומניה, שדרות האיחוד (ההונירי), בנין הפטריארכיה.

תמונתה של נאדיה קומאניצ'י תלויה מעל הבנק

בית הכנסת "קורל" בבוקרשט

ממשיכים לשדרות מגרו, קזינו, ככר רומא, הפקולטה לכלכלה, מלון מינרווה בבעלות ישראלית.

שוב לכיכר ויקטוריה, ממשיכים לשדרות הטייסים עוברים מבית ג'יג'י בקאלי – מנהל קבוצת הכדורגל של רומניה, בדיוק עמד בכניסה וכשקלט אותנו, נופף לנו לשלום

ממשיכים לנסוע לשדרות קיסרל, מוזיאון הכפר, כאן יורדים לראות את האגם

גם כאן מצאה מירה קיורטוש, הפעם הוא מכין את זה בצורה שונה והאמת עוד פחות טעימה, זהו, הקיורטוש האחרון

ממשיכים לכיוון שדה התעופה, עוברים מכיכר העיתונות החופשיה, המנהרה שמחברת. בגלל שיש לנו זמן עד לטיסה, אנחנו נכנסים ל"מול", קניון ענק שיש בו כמעט כל מה שחולמים עליו, נכנסים לבזבז את הליי שנשארו לנו לפני החזרה הביתה.

מגיעים לשדה התעופה, השעה 7:00 בערב, הטיסה שלנו ב-9:45 ביקורת דרכונים. פתאום אנחנו מקבלים ביחד עם הדרכון, באוצ'רים בסכום של 30 ליי והודעה מהפקיד הרציני על כך שהטיסה נדחית בשעתיים. וואו, אין ברירה, מסיימים את הביקורות ועולים לדיוטי פרי, להעביר את הזמן. מי שמכיר את שדה התעופה ברומניה, יודע שאין כמעט מה לעשות שם. לקראת השעה 11:00 קורה הדבר שהכי לא מחכים לו, דחייה נוספת. נאלצנו להשאר בשדה התעופה ברומניה עד השעה 3:00 לפנות בוקר. הסיבה היתה שהמטוס שהיה צריך להגיע מישראל, התעכב בגלל תקלה. זה היה סיוט.

מקבלים באוצ'רים נוספים כפיצוי, יושבים שוב לאכול בדיוטי פרי, כי מה יש לעשות? כלום, לאכול ולחכות, אז לפחות נהנה מהאוכל והחברותה האחרונה

לקראת הסוף, תפסתי את החבר'ה בפוזת עייפות, אבל מחזיקים מעמד

זהו תם ונשלם הטיול לרומניה, בשעה 3:00 לפנות בוקר עלינו למטוס בחזרה לישראל – ביי ביי לך רומניה.