שרה עדקי וחברה שלה מכינות בחצר לחם שנקרא בכורדית: לָחְמָה רָקִיקָה

מי שלא כורדי, לא מבין מה זה כששני כורדים נפגשים, ותוך כדי שיחות ביניהם, הם מגלים, שהם בעצם קרובי משפחה, אין כורדים שזה לא קורה להם וכך קרה שגם משפחת עדקי ואני, מסתבר, קרובי משפחה, אז מה אם זה דרך האב, שהוא משפחה של בעלה של דודה שלי, העיקר שגילינו שאנחנו משפחה.

וזה החלק הכי כיף אצל הכורדים, החלק של גילוי קרבת המשפחה, אין כיף יותר מזה, כי אז אתה פתאום מרגיש את עצמך כאילו שאתה מכיר כבר זמן את המשפחה, והכל הופך להיות מפגש כיפי ונעים.

הגענו לבקר את המשפחה דרך פרידה, הבת של שרה שהיא חברה של רחל החברה שלי מילדות. פרידה היתה היוזמת של המפגש והיא זאת שהזמינה אותנו לבוא להתארח בבית הוריה. כמובן ששמחתי מאוד, ובשבת האחרונה, התארחנו אצלם, בעלי ואני. 

התחלתי מיד לצלם מהתמונות שתלויות על הקירות: אמא שרה עדקי, אשה מקסימה ונפלאה, התמונה צולמה בכורדיסטאן כשהיתה קטנה.

בגלל שבת, לא צילמתי את שרה ובעלה.

ציור מדהים של אמא שרה, בלבוש מסורתי, כל כך דומה למקור

ציור של האבא בלבוש מסורתי, מדהים כמה שזה דומה למקור

אבא של פרידה כורדי אמיתי

אבא של פרידה, השני מצד ימין, בבגדי רקדן ובריקוד כורדי מסורתי ואני מזהה עוד מישהו מהמשפחה, צדיק זכריה הגדול, השני משמאל

ולשם מה בעצם התכנסנו? כן בשביל הקובה ח'יטה החמין של שבת.

תציצו בסירים, ותבינו מה זה, ככה נראה סיר קובה אצל משפחת עדקי. הקובה מבושלים עם חיטה ומתבשלים כל הלילה על הפלטה

אבל שלא תטעו, אתם בטח חושבים בסדר, קובה, קטנים, עדינים, אבל לא, שימו לב לגודל

אמא של פרידה, מכינה שני גדלים, הגדולים מלאים בפלפל שאטא חריף וטעים טעים, והקטנים, למי שלא אוהב חריף

אז אם חשבתם שהקובה גדולים, תסתכלו איזה גודל גרונות ההודו ששוחים להם בתוך החיטה, הם התבשלו ביחד עם הקובה והחיטה כל הלילה, וואו, איזה גרונות גדולים וטעימים גדולים. 

אמא של פרידה מוזגת את הקובה עם הטרנה שהביאה (מצקת) מכורדיסאטן

על  הפתיליות האלה, מבשלת אמא של פרידה את המאכלים הנפלאים שלה, האוכל מכוסה בדְּבְּלָּה – ככה אנחנו קוראים לכיסוי

אמא של פרידה הביאה את הכדים האלה מכורדיסטאן והיא שומרת עליהם עד היום

ואתם חושבים שהיה מקום לפבלובה שהכינה פרידה? אז זהו שלא